<h1>הרי זה יהרג</h1>
<h2>דף כח:</h2>
והשטר הששה וחמישים הוא שטר קבלת עדות. וצריכין שיהיו מקבלי העדות שלשה כדי שיהיו בית דין כותבין במותב תלתא כחדא הוינא ואין מקבלין עדות זו מן העדים אלא על דרכים ידועים שהעדים אין יודעין לחתום אי נמי זה במקום רחוק וזה במקום קרוב ואי איפשר להם לחתום או כגון שהעדים חולים שניהם או אחד מהם או כגון שהם על הדרך ואין יכולין לכתוב ולחתום באותו מקום מפחד שלא יקרם מקרה שמוסרין עדותן בפני שלשה מקבלי עדות שהם בית דין ואותן המקבלי עדות כותבין וחותמין לו ואין בזה עד מפי עד ואעפ"י שיש כדי שחובט בה כמה חבטים על ידי קנין שאינן כעד מפי עד כי הקנין כמאן דכתי' בשטרא דמי והדברים רחוקים מן הדעת ואעפ"י שפירשנו אין מקבלין את העדות אלא בפני בעל דין בהלכות הדיינין כתבינן הכא לשמעתא מאי דפרישו בה קצת רבוואתא להחזיר הדבר על סדרו. וגרסינן בבבא קמא דנזיקין בפר' הגוזל ומאכיל [קי"ב ע"ב] אמ' ר' יוסי אמ' ר' שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קיבלה מיניה ר' יוסי בר' חנינא כגון שהיה הוא חולה [או עדיו חולים] או שהיו עידיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. אמ' רב יהודה אמ' שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אמ' מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל מקבלין עדות כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה מבבא דבי דינא ולא אתא אבל לא פתחו בה בי דינא מאי מצי אמ' ליה אנא לבית דין [הגדול] אזילנא, אמ' רבינא כגון דנקיט דסקיא מבית דין הגדול. ויש מי שאומר כי זה שאמרנו כאן אין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין הוא מן הדרכים שפירש זה בשאר עדיות דעלמא הוא שאין בהן קנין שאין מעידין אותן אלא בפני בעל דין אבל עדות בקנין כמאן דכתי' בשטר דמי ולכך מקבלין אותה אפי' שלא בפני בעל דין. ויש מי שאומ' שגם בעדות בקנין אמור רבנן דבר זה שאין להעידה שלא בפני בעל דין הוא מן הדרכים שהזכירו ואם תאמר והלא לא הזכיר באותן הדרכים עדים שאין יודעין לחתום לעולם אימא לך דעדים שאין יודעים לחתום לא צריכא למימר דכיון דאמ' עידיו חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים דהוה ליה למעבד השטר ולחתום העדות מקודם כל שכן ודאי עדים שאין יודעין לחתום דלא אפשר להו למחתם כלל מיהו עדים שאין יודעין לחתום יש לנו לומ' שלא יקבלו עדותן אלא בפני הבעל דין. והך סב(י)רא לאו דסמיכא הוא. ואנן לעניות דעתין נמי חזי לן שיש לנו לומ' זו השמועה שאמרנו שאין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין חוץ מן הדרכים שפירש זה על דרך גמירת דין וחתיכתו הוא אמור כגון שהתחיל לבוא לדין ולא נזדמן לו להביא עדים ולגמור את דינו על פי העדים ולכך אמ' שאין מקבלי' את העדים כדי לגמור את דינו ולחתוך אותו אלא בפני בעל דין חוץ ממקום שהוא חולה ועידיו חולים או שרוצין העדים לילך למדינת הים דהתם מקבלין את העדים וגומרין את הדין ואעפ"י שלא בפני בעל דין ודברי מר עוקבא מוכיחי' שכך הוא דאמ' כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה מבבא דבי דינא ולא אתא אבל לא פתחו בי דינא מצי אמ' אנא לבית דין הגדול אזילנא אבל קבלת עדות שלא בשעת גמר דין לא שייכא בהא שמעתא ומילתא צריכא עיונא. ונשאל הגאון רבי' יצחק ז"ל וששאלת הא דאיתמר בפר' הגוזל אמ' ר' אסי אמ' ר' שבתאי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואוקימנא כגון שהיה הוא חולה או עידיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא, ובתרה איתמר אמ' רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד צווח זה (שפרק יבוא) [שפסק רבא] הכי כגון שהיה הוא חולה הוא אמור כמו השמועה של מעלה או אינו אלא במי שנמנע מלהזדמן עם חבירו לדין כמו דאיתמר בסופא או דלא אתיא בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי וכו' או דילמא לא אמ' רבא אלא בקיום השטר בלבד שמקיימין אותן בין הוא חולה ועידיו חולים בין לא היה חולה בין אזמינן ליה בין לא אזמינן ליה ולא יצטרך בה בפני בעל דין ותלוי זה הדבר במה שאמרנו [כתובות י"ח ע"ב] עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ונשאר הדבר הראשון שמקבלין עדים שלא בפני בעל דין על השורש שאמ' בו כגון שהיה הוא חולה או עידיו חולים ויהיה (המפרש) [ההפרש] בין שני הדברים שהראשון בקבלת עדות ועדות על פה, והשני בקיום שטרות או יראה שיהא פסק רבא אמור על שני הדברים ואין הפרש אצלו בין קיום השטר וקבלת עדות על פה במקום שלא נצטרך בשניהם בפני בעל דין וזה הדבר אחד שלא יהיה לא לו ולא לעדים עלילה שמונעם מהיותם שם ואחר שלא ימנע לישב עם בעל דינו ובכך נשים חילוק בין דברי רבא לשמועה הראשונה. תשובה מה דאמרינן מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כגון שהיה הוא חולה הוא דבר ברור ודברי רבא שאמ' מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין דבר אחר שהראשונה בעדות על פה וזה בעדות בכתב שהיא בקיום שטרות ואין צורך להיות בפני בעל דין [שהעדות על הממון צריכה בפני בעל דין] כי שמא תהיה העדות שאינה ברורה למעיד כמו שצריך ואם תהיה העדות בפני בעל דין והעדות אינה ברורה אצל העד כמו שצריך לא יעיד זו העדות בפניו כי מתיירא ממנו שמא יכחישנו אבל העדות בכתב שהוא קיום שטרות אין לחוש לכל זה ולכך אין צריך בפני (בית) [בעל] דין. ותו נשאל נמי אם נזדמן לפני ב"ד ובא לפניהם שטר במקבלי עדות והעדים שנתקבלה עדותן מצויין באותה המדינה היש על בית דין להזמין אותם כדי שישמעו מהם העדות על פה או לא, ואם הזמינום בית דין ולא העידו כמו העדות שנתקבלה מהם בכתב נסמוך עליהם ולא על הכתב או נסמוך על הכתב ונדון בזה כדרך שאמרנו בענין עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין להם לחזור במה שכתבו על פיהם מקבלי העדות ואי זו הפרש בין עידי קבלה ועידי קיום השטר. תשובה אם יהיו אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוק עדות ומבינים בחקירת עדות יפה יפה סומכין עליהם ועל הכתב [ואין חוששין לעדים ואם לאו אין סומכין עליהן ולא בכתיבתן אלא סומכין על העדים]. ואמ' מר רב שמואל הכהן לענין אין מקבלין את העדים אלא בפני בעל דין ראשונים שמו את הקנין בשטר ואעפ"י שלא נכתב כאמרם [ב"ב מ' ע"א] סתם קנין לכתיבה עומד והם לא הצריכו עידי שטר שבו קנין להעיד בפני מי שהועד עליו מדאמ' ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין. וכתב הנגיד הכי ואית מדרבנן דאמרי לא תימ' דאמ' מר שמואל מדקיימא לן סתם קנין לכתיבה עומד כיון שקנו מידו נעשה כמי שכתבו את השטר שהוא כמו שנחקרה עדותן בבית דין ואעפ"י שלא כתבוה אלא אעפ"י שקנו מידו כל זמן שלא כתבו לא אמרינן נעשו כמי שנחקרו עדותן בבית דין עד שיכתבו וכמה דלא כתבו צריכין להעיד בפני בעל דין. ונשאל נמי רבי' שרירא גאון ז"ל וזהו תורף השאלה והתשובה ועדים שיודעים עדות בקנין על פה צריכי' להעיד בפני בית דין או לא כיון דאמרינן סתם קנין לכתיבה עומד וכל מאי דדיינין (בשטרא) [כשטרא] דמי ולא צריכי [להעיד] כך שטר שאין בו קנין מי צריכי להעיד בפני בית דין או לא לפי שיש אצלו בו חלוקה בין הגאונים ובקשנו לעמוד על דעת רבינו, כבר פירשנו דעל הא מילתא אמ' ריש לקיש עדים החתומין על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ומנהגא דמילתא דעל שטר המקויים לא צריכי סהדי לאסהודי בפני בעל דין וסהדי דאסהידו בקנין קיימא לן סתם קנין לכתיבה עומד או כתבין אינון שטרא השתא הוא דאמ' כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואי אתו לבית דין ומסהדי וכתבי בית דין סהדותהון כשטר דמי ועדיף ממאי דכתבינן אינון ולא צריכין לאסהודי בפני בעל דין ולא שמיע לנא בהא מילתא חלוקה ושטר שאין בו קנין אי מעיקרא אמ' להו המודה כתבו עלי אית להו למיכתב כהלכתא הודאה בפני שנים וצריך למימר כתובו וכד כתבין שטרא מפרשין ביה דאמ' לנא כתובו וחתומו והבו ליה שטרא מעליא הוא ודמי כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואי לית ביה קנין ולא אמ' להם כתובו וחתומו ולא אודיתא דבית דין הוא על פה הוא וצריכין להעיד בפני בעל דין. וכתב נמי רב שרירא גאון ז"ל בסוף תשובה שהשיב הכי ועוד מדוקיא דמר בר רב חייא [ב"ב קס"ה ע"ב] דאמר הכי שלחו ליה חבריה לר' ירמיה שנים שהעידו בפני בית דין זה [וחזרו והעידו בפני ב"ד זה] מהו שיבוא אחד מכל בית דין ובית דין ויצטרפו אליבא דר' יהושע בן קרחא לא תבעי לך השתא עדים מצטרפין דייני מיבעיא גמרינן מינה דלא צריכי עדים לאסהודי תרין על כל חד אלא תרין על תרווייהו סגיא. ולא עוד אלא אפי' מסהדי תרי בלחוד על עדות עדים וגמירת הדין בסנהדרי מיקבלא סהדותייהו ולא בדיני ממונות בלבד אלא אפי' בדיני נפשות דתנן [גיטין כ"ח ע"ב] כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו בפלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני [ופלוני] ופלוני עדיו
<h2>דף לב:</h2>
והשטר הששה וחמישים הוא שטר קבלת עדות. וצריכין שיהיו מקבלי העדות שלשה כדי שיהיו בית דין כותבין במותב תלתא כחדא הוינא ואין מקבלין עדות זו מן העדים אלא על דרכים ידועים שהעדים אין יודעין לחתום אי נמי זה במקום רחוק וזה במקום קרוב ואי איפשר להם לחתום או כגון שהעדים חולים שניהם או אחד מהם או כגון שהם על הדרך ואין יכולין לכתוב ולחתום באותו מקום מפחד שלא יקרם מקרה שמוסרין עדותן בפני שלשה מקבלי עדות שהם בית דין ואותן המקבלי עדות כותבין וחותמין לו ואין בזה עד מפי עד ואעפ"י שיש כדי שחובט בה כמה חבטים על ידי קנין שאינן כעד מפי עד כי הקנין כמאן דכתי' בשטרא דמי והדברים רחוקים מן הדעת ואעפ"י שפירשנו אין מקבלין את העדות אלא בפני בעל דין בהלכות הדיינין כתבינן הכא לשמעתא מאי דפרישו בה קצת רבוואתא להחזיר הדבר על סדרו. וגרסינן בבבא קמא דנזיקין בפר' הגוזל ומאכיל [קי"ב ע"ב] אמ' ר' יוסי אמ' ר' שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קיבלה מיניה ר' יוסי בר' חנינא כגון שהיה הוא חולה [או עדיו חולים] או שהיו עידיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. אמ' רב יהודה אמ' שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין אמ' מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל מקבלין עדות כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה מבבא דבי דינא ולא אתא אבל לא פתחו בה בי דינא מאי מצי אמ' ליה אנא לבית דין [הגדול] אזילנא, אמ' רבינא כגון דנקיט דסקיא מבית דין הגדול. ויש מי שאומר כי זה שאמרנו כאן אין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין הוא מן הדרכים שפירש זה בשאר עדיות דעלמא הוא שאין בהן קנין שאין מעידין אותן אלא בפני בעל דין אבל עדות בקנין כמאן דכתי' בשטר דמי ולכך מקבלין אותה אפי' שלא בפני בעל דין. ויש מי שאומ' שגם בעדות בקנין אמור רבנן דבר זה שאין להעידה שלא בפני בעל דין הוא מן הדרכים שהזכירו ואם תאמר והלא לא הזכיר באותן הדרכים עדים שאין יודעין לחתום לעולם אימא לך דעדים שאין יודעים לחתום לא צריכא למימר דכיון דאמ' עידיו חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים דהוה ליה למעבד השטר ולחתום העדות מקודם כל שכן ודאי עדים שאין יודעין לחתום דלא אפשר להו למחתם כלל מיהו עדים שאין יודעין לחתום יש לנו לומ' שלא יקבלו עדותן אלא בפני הבעל דין. והך סב(י)רא לאו דסמיכא הוא. ואנן לעניות דעתין נמי חזי לן שיש לנו לומ' זו השמועה שאמרנו שאין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין חוץ מן הדרכים שפירש זה על דרך גמירת דין וחתיכתו הוא אמור כגון שהתחיל לבוא לדין ולא נזדמן לו להביא עדים ולגמור את דינו על פי העדים ולכך אמ' שאין מקבלי' את העדים כדי לגמור את דינו ולחתוך אותו אלא בפני בעל דין חוץ ממקום שהוא חולה ועידיו חולים או שרוצין העדים לילך למדינת הים דהתם מקבלין את העדים וגומרין את הדין ואעפ"י שלא בפני בעל דין ודברי מר עוקבא מוכיחי' שכך הוא דאמ' כגון דפתחו ליה בדינא ושלחו ליה מבבא דבי דינא ולא אתא אבל לא פתחו בי דינא מצי אמ' אנא לבית דין הגדול אזילנא אבל קבלת עדות שלא בשעת גמר דין לא שייכא בהא שמעתא ומילתא צריכא עיונא. ונשאל הגאון רבי' יצחק ז"ל וששאלת הא דאיתמר בפר' הגוזל אמ' ר' אסי אמ' ר' שבתאי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואוקימנא כגון שהיה הוא חולה או עידיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא, ובתרה איתמר אמ' רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד צווח זה (שפרק יבוא) [שפסק רבא] הכי כגון שהיה הוא חולה הוא אמור כמו השמועה של מעלה או אינו אלא במי שנמנע מלהזדמן עם חבירו לדין כמו דאיתמר בסופא או דלא אתיא בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי וכו' או דילמא לא אמ' רבא אלא בקיום השטר בלבד שמקיימין אותן בין הוא חולה ועידיו חולים בין לא היה חולה בין אזמינן ליה בין לא אזמינן ליה ולא יצטרך בה בפני בעל דין ותלוי זה הדבר במה שאמרנו [כתובות י"ח ע"ב] עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ונשאר הדבר הראשון שמקבלין עדים שלא בפני בעל דין על השורש שאמ' בו כגון שהיה הוא חולה או עידיו חולים ויהיה (המפרש) [ההפרש] בין שני הדברים שהראשון בקבלת עדות ועדות על פה, והשני בקיום שטרות או יראה שיהא פסק רבא אמור על שני הדברים ואין הפרש אצלו בין קיום השטר וקבלת עדות על פה במקום שלא נצטרך בשניהם בפני בעל דין וזה הדבר אחד שלא יהיה לא לו ולא לעדים עלילה שמונעם מהיותם שם ואחר שלא ימנע לישב עם בעל דינו ובכך נשים חילוק בין דברי רבא לשמועה הראשונה. תשובה מה דאמרינן מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כגון שהיה הוא חולה הוא דבר ברור ודברי רבא שאמ' מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין דבר אחר שהראשונה בעדות על פה וזה בעדות בכתב שהיא בקיום שטרות ואין צורך להיות בפני בעל דין [שהעדות על הממון צריכה בפני בעל דין] כי שמא תהיה העדות שאינה ברורה למעיד כמו שצריך ואם תהיה העדות בפני בעל דין והעדות אינה ברורה אצל העד כמו שצריך לא יעיד זו העדות בפניו כי מתיירא ממנו שמא יכחישנו אבל העדות בכתב שהוא קיום שטרות אין לחוש לכל זה ולכך אין צריך בפני (בית) [בעל] דין. ותו נשאל נמי אם נזדמן לפני ב"ד ובא לפניהם שטר במקבלי עדות והעדים שנתקבלה עדותן מצויין באותה המדינה היש על בית דין להזמין אותם כדי שישמעו מהם העדות על פה או לא, ואם הזמינום בית דין ולא העידו כמו העדות שנתקבלה מהם בכתב נסמוך עליהם ולא על הכתב או נסמוך על הכתב ונדון בזה כדרך שאמרנו בענין עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין להם לחזור במה שכתבו על פיהם מקבלי העדות ואי זו הפרש בין עידי קבלה ועידי קיום השטר. תשובה אם יהיו אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוק עדות ומבינים בחקירת עדות יפה יפה סומכין עליהם ועל הכתב [ואין חוששין לעדים ואם לאו אין סומכין עליהן ולא בכתיבתן אלא סומכין על העדים]. ואמ' מר רב שמואל הכהן לענין אין מקבלין את העדים אלא בפני בעל דין ראשונים שמו את הקנין בשטר ואעפ"י שלא נכתב כאמרם [ב"ב מ' ע"א] סתם קנין לכתיבה עומד והם לא הצריכו עידי שטר שבו קנין להעיד בפני מי שהועד עליו מדאמ' ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין. וכתב הנגיד הכי ואית מדרבנן דאמרי לא תימ' דאמ' מר שמואל מדקיימא לן סתם קנין לכתיבה עומד כיון שקנו מידו נעשה כמי שכתבו את השטר שהוא כמו שנחקרה עדותן בבית דין ואעפ"י שלא כתבוה אלא אעפ"י שקנו מידו כל זמן שלא כתבו לא אמרינן נעשו כמי שנחקרו עדותן בבית דין עד שיכתבו וכמה דלא כתבו צריכין להעיד בפני בעל דין. ונשאל נמי רבי' שרירא גאון ז"ל וזהו תורף השאלה והתשובה ועדים שיודעים עדות בקנין על פה צריכי' להעיד בפני בית דין או לא כיון דאמרינן סתם קנין לכתיבה עומד וכל מאי דדיינין (בשטרא) [כשטרא] דמי ולא צריכי [להעיד] כך שטר שאין בו קנין מי צריכי להעיד בפני בית דין או לא לפי שיש אצלו בו חלוקה בין הגאונים ובקשנו לעמוד על דעת רבינו, כבר פירשנו דעל הא מילתא אמ' ריש לקיש עדים החתומין על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ומנהגא דמילתא דעל שטר המקויים לא צריכי סהדי לאסהודי בפני בעל דין וסהדי דאסהידו בקנין קיימא לן סתם קנין לכתיבה עומד או כתבין אינון שטרא השתא הוא דאמ' כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואי אתו לבית דין ומסהדי וכתבי בית דין סהדותהון כשטר דמי ועדיף ממאי דכתבינן אינון ולא צריכין לאסהודי בפני בעל דין ולא שמיע לנא בהא מילתא חלוקה ושטר שאין בו קנין אי מעיקרא אמ' להו המודה כתבו עלי אית להו למיכתב כהלכתא הודאה בפני שנים וצריך למימר כתובו וכד כתבין שטרא מפרשין ביה דאמ' לנא כתובו וחתומו והבו ליה שטרא מעליא הוא ודמי כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואי לית ביה קנין ולא אמ' להם כתובו וחתומו ולא אודיתא דבית דין הוא על פה הוא וצריכין להעיד בפני בעל דין. וכתב נמי רב שרירא גאון ז"ל בסוף תשובה שהשיב הכי ועוד מדוקיא דמר בר רב חייא [ב"ב קס"ה ע"ב] דאמר הכי שלחו ליה חבריה לר' ירמיה שנים שהעידו בפני בית דין זה [וחזרו והעידו בפני ב"ד זה] מהו שיבוא אחד מכל בית דין ובית דין ויצטרפו אליבא דר' יהושע בן קרחא לא תבעי לך השתא עדים מצטרפין דייני מיבעיא גמרינן מינה דלא צריכי עדים לאסהודי תרין על כל חד אלא תרין על תרווייהו סגיא. ולא עוד אלא אפי' מסהדי תרי בלחוד על עדות עדים וגמירת הדין בסנהדרי מיקבלא סהדותייהו ולא בדיני ממונות בלבד אלא אפי' בדיני נפשות דתנן [גיטין כ"ח ע"ב] כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו בפלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני [ופלוני] ופלוני עדיו
